איך עושים מסחר הוגן?


מסחר הוגן הוא מסחר שמרצה את שני הצדדים, הקונה והמוכר. מצב של זה נהנה וזה אינו חסר הוא מצב אידיאלי בין בני אדם אך עדיף לנסות ולהגיע לסיטואציה של שני הצדדים נהנים. בעולם האקולוגיה נוהגים לומר כי יחסי גומלין בין שני גורמים בטבע שנמצאים במצב של + במערכת היחסים בניהם, זו אקולוגיה טובה שגם שומרת על התנאים בשטח וגם משמרת את המגוון הביולוגי. כך בין בני אדם וכך רצוי שיהיה גם במסחר.

כאשר נפתח משרד עורכי דין דיני עבודה, יש המון גורמים שהולכים להיות מעורבים במסחר איתו ויש לנסות שהמסחר יהיה הדדי. משלב ההקמה הפיזי ועד שיתחיל המשרד לפעול בתחום דיני העבודה והייצוג, יציידו אותו בדברים רבים. ריהוט משרדי, כסא מנהלים, ארונות אחסון ופתרונות אחסון אחרים, ציוד משרדי, שטיחים תמונות וחומרי ניקוי. בכל מקום ומקום יהיה צומת ומשימה שבה יתנהל משא ומתן ותהליכים מסחריים. אם בכל חנות וחנות ומול כל סוחר יעשו דברים בחוסר הגינות ובחוסר תום לב, אין הרבה סיכוי שהדברים יתנהלו בצורה מכובדת.

הרי ברור שכל סוחר רוצה להרוויח ובוודאי כל בוחר ירצה למקסם את המכירה ואת הרווחיות מהמוצרים הנמכרים. המוכר רוצה למכור הכי הרבה והכי יקר שאפשר, עורכי הדין ישאפו לקנות את המינימום הדרוש במחיר הנמוך ביותר, אז איך ניתן לבצע מסחר הוגן? כאן נכנסת חשיבה לטווח הרחוק לתמונה. אם הקונה ירגיש שהוא לא נהנה מן העסקה שבה לקח חלק אם קניית כסא מנהלים שעליו ישב בשנים הבאות, תחרט בזכרונו כארוע בלתי הוגן ואם אותו סוחר יאסוף לאורך זמן לקוחות שיחושו כלפיו תחושות דומות הוא לא ישרוד שנים רבות במקצוע. על מנת להיות סוחר שממתג את עצמו כהגון ושנח לעשות איתו עסקים, אתה צריך לתת ללקוח שלך לפחות את ההרגשה הטובה שאתה מצפה להפיק מן העסקה ואולי אפילו עוד קצת. לקוח מרוצה זה לקוח שחוזר לקנות שוב.

המסחר בימי קדם בוסס על סחר חליפין בין שני בעלי אינטרס. מה שאומר שלא היה מדד של שווי אלא מדד של הזדקקות לשרות או לחפץ. אם אחד הצדדים היה זקוק לדבר מה הוא היה צריך לנסות ולספק לצד השני את מה שיש לו מצד אחד ובלבד שגם הצד השני יפיק ממנו תועלת. לא היו שיקולים של רווחיות והתעשרות וצבירת נכסים. לא שלא היינו עדים לסיפורי עושק ורמיה בימי התנ"ך אבל בבסיס המסחר היה הרבה יותר הגון ומסודר.

כיום העולם הוא הרבה יותר מסחרי והרצון של בני האדם לרכוש ולצרוך הוא רצון בלתי נשלט כמעט. עם כזה דרייב לקניות אין פלא שהסוחרים מתקשים לבלום את התאווה שלהם ואין להתפלא כי גם הלקוחות מוכנים להשאיר את "התחתונים" בחנות ובלבד שתסופק תאוותם.